בחירות 2022 ותורת האיכות

מאת גדעון הדן  , מייסד ומנכ"ל קבוצת מסד האיכות.

 

מערכת בחירות חמישית במשך שנתיים: אין הוכחה טובה מזו כי משהו דפוק בשיטת המימשל הישראלית. אני לא פרשן פוליטי, אני מומחה לתורת האיכות. ננסה להבין באמצעות שיטות וכלים של תורת האיכות מהן סיבות השורש לדישדוש הפוליטי וכיצד ניתן לתקנן.

 

• אבולוציה: תורת האיכות נבנתה במשך כמאה שנים בגישה אבולוציונית, רובד על רובד. בעולם העתיק היה מקובל כי עיר חדשה נבנית על הריסות קודמתה. כך למשל, ירושלים בנויה מ-30 שכבות אשר ניבנו במשך 3,000 שנים. תורת האיכות המודרנית (1908 – היום) נבנתה בגישה אבולוציונית: כל שיטה נבנתה על יתרונותיה של קודמתה, והכילה את עקרונותיה. בקרת איכות (שוהרט, 1936) נבנתה על בסיס ביקורת ובחינה (טיילור, 1908), וכוללת פעילויות אלה בתוכה; הבטחת איכות (ג'וראן, 1949) משתמשת בבקרת איכות כדי לקבל משוב על איכות המוצרים ויעילות התהליכים. ניהול איכות אירגוני (דמינג, פייגנבאום, 1985) מרחיב את הבטחת איכות המוצר, ומשמש תשומה חיונית לניהול אסטרטגי (2015). כל דור של ניהול איכות לקח את יתרונות הדורות הקודמים, למד מהם והכיל אותם.

שיטת המימשל הישראלית פועלת בגישה הפוכה: כל מימשל שניבחר (והיו הרבה כאלה בשנים האחרונות), חשב כי עליו להמציא, לשנות ולהוסיף משרדי ממשלה לפי גחמת המועמדים, לבטל מינויים קודמים אף אם נמצאו מועילים, ואף איים לבטל הסכמים מדיניים אשר אינם לגישתו. אין אבולוציה, אין הפקת לקחים, אין למידה. אבולוציה יוצרת מסורת, מסורת יוצרת ערכים.

 

• אסטרטגיה: תורת האיכות פועלת תמיד מלמעלה למטה (Top-down). הדבר הכי חשוב והכי משותף לכל פלגי האירגון, הוא האסטרטגיה האירגונית. מערכת ניהול איכות, כמו מערכות ניהול אחרות, פועלת כדי לתמוך באסטרטגיה האירגונית. תורת האיכות מעודדת התאמה, תיכנון, מניעה. כל אלה יוצרים תהליך ניהולי מלמעלה למטה, הכולל את כל התהליכים והעובדים, ומשפיע אף על לקוחות וספקים.

הפוליטיקה הישראלית מנותקת מהשטח: יעדיה אינם מכֻוונים לטובת המדינה ואזרחיה. היא אינה מתעניינת בעמדות העובדים (סליחה, האזרחים, שהם לקוחותיה ..), אינה בודקת שביעות-רצון, אינה מתחשבת בסיכונים. תורתית, היא רחוקה מכל שיטת ניהול מאורגנת ויעילה אשר הוכיחה עצמה בעולם.

 

• מנהיגות: כל אירגון זקוק למנהיג. אי-שם בשנות השמונים של המאה העשרים, התפתחה שיטת ניהול אשר נקראה "ניהול דואלי". כלומר, ניהול עם שני ראשים, אחד מקצועי (למשל: הרופא הבכיר בבית-חולים, המהנדס הבכיר במפעל), והשני מנהלי. לתפקיד המנהל המינהלי גויסו בוגרים צעירים של הפקולטות למינהל עסקים: בחורים צעירים, חלקי-לשון, לבושים בקפידה, אך חסרי ניסיון ניהולי. שיטה זו נכשלה. מהר מאוד התברר כי האירגון צריך מנהל שהוא מנהיג. תפקידי המנהל והמנהיג אוחדו, ונקבעו להם כל האחריות ורוב הסמכות. לגישה זו קוראים "שלמות האחריות". כיום ברור כי אי אפשר לנהל ולהתנהל אחרת.

בפוליטיקה הישראלית אין מנהיגים. כל מי שרואה עצמו מנהיג הוא בעצם עסקן, נציג של פלח צר מאוד של החברה הישראלית, הפועל אך ורק לטובת האינטרסים הצרים של הפלח שלו. במשחק סכום-אפס זה תמיד בא על חשבון פלחים אחרים. אין סינרגיה, אין WIN-WIN. לכן גם אין הישגים.

 

• קנוניות: אין אבולוציה, אין אסטרטגיה, אין מנהיגות. מה נשאר? קנוניות. הפוליטיקאים המקומיים מנסים ליצור יתרון יחסי באמצעות קנוניות: בן-גביר את נתניהו, לפיד את עבאס, שקד את מי שמוכן לקחת אותה. גנץ, סער, ליברמן, ואחרים מסתכלים מהצד בעיניים מתקנאות, מנסים למצוא את הפירצה דרכה יוכלו לעלות על העגלה. כל הצהרה היא קנוניה, ואינה מבטאת שום "מצע" פוליטי יציב. "מצע" הוא אסטרטגיה מפלגתית. האם שמתם לב כי במערכת הבחירות הנוכחית נעלמו ה"מצעים"? משום שאינם חשובים עוד, בעיני הפוליטיקאים. להיפך, ה"מצע" עלול למנוע מהם לוליינות פוליטית ברקיחת הקנוניות שלהם. אז מה אם ביבי אמר כי לא יישב עם איימן עודה באותה ממשלה? אז מה אם ליברמן אמר כי לא יישב עם החרדים? אם זה יגע בכיסא שלהם, ישבו גם ישבו. ראו עיסקת נתניהו-גנץ מלפני שנתיים, או עיסקת בנט-עבאס מלפני שנה.

 

אז מה יהיה? כתבה זו נכתבה לפני פתיחת הקלפיות של בחירות 2022. כאמור, איני נותן כאן תחזית פוליטית ואיני יודע מי ירכיב את הממשלה הבאה. אבל אצטט כאן אחד שראה רחוק: "רק טיפש יחשוב כי יגיע לתוצאה שונה אם ימשיך ללכת באותה דרך" (ציטוט מדברי אלברט איינשטיין).